זרוֹעַ
זרוע
עצם צלויה עם בשר — זכר לקורבן הפסח שהקריבו במקדש בערב היציאה.
בלי חמץ
מצה — לחם עוני ולחם חירות
כל הפסח אין אוכלים חמץ ומסלקים אותו מן הבית. במקום לחם — מצה: רקיקים שאינם מחמיצים, שנאפו בחיפזון כביציאת מצרים. קוראים לה «לחם עוני».
המצה מזכירה שני דברים כאחד: את העבדות המרה שבה אכלו לחם דל, ואת החירות שבאה כה מהר עד שהבצק לא הספיק לתפוח. אותו לחם — גם זיכרון וגם תקווה.
הקערה
קערת הסדר
במרכז השולחן הקערה — קערת הסדר. עליה שישה סימנים, וכל אחד מספר את חלקו בסיפור יציאת מצרים.
בֵּיצָה
ביצה
ביצה צלויה — סמל לקורבן החגיגה, וגם תזכורת למחזור החיים ולאבל על חורבן המקדש.
מָרוֹר
מרור
עשבי מרור — מרירות העבדות. אוכלים אותם כדי שטעם השעבוד לא יישכח.
חֲרוֹסֶת
חרוסת
משחה מתוקה מפירות, אגוזים ויין — בצבעה ובמרקמה היא מזכירה את הטיט שממנו עשו העבדים לבנים.
כַּרְפַּס
כרפס
ירק (לרוב סלרי או פטרוזיליה) הנטבל במי מלח — סמל לאביב ולדמעות העבדות.
חֲזֶרֶת
חזרת
מרור שני — משמש ב«כורך» של הלל יחד עם המצה והמרור.
המצה מזכירה: החירות באה כה מהר עד שהבצק לא מספיק לתפוח.